דיכאון

מכירים את התחושה של דיכאון, כזה מנטרל, שאתם לא יכולים לצאת מהמיטה בבוקר?

אלו שמכירים אותי, יודעים שאני נאבק בדיכאון עמיד לטיפולים. כך זה רוב החיים שלי. זה לא משהו כל כך נדיר,

אבל בכל זאת, לי נדמה שרוב האנשים לא מודעים, או לפחות לא מבינים את הכוח של דיכאון לשתק אדם.

דיכאון כזה הוא כמו שלשלאות שכובלים את הידים והרגליים שלך לכדור ברזל כבד. כמו זה שפעם היו מחברים לאסירים שלא יברחו. המשקל הזה, מגביל אותך לזוז ופעולות רגילות הופכות איתו מאתגרות.

כך זה דיכאון, עוצר אותך מלעשות את מה שאתה רוצה או צריך. גם כשאתה מבין לגמרי מה עשוי לעזור לך להשתחרר מהשלשלאות והכדור, אתה עדיין לא מסוגל, כי יכולת התנועה שלך ממשיכה להיות מוגבלת.

עם זאת, לא כל יום הוא אותו דבר. זה כמו שהמשקל של השלשלאות והכדור משתנה. לפעמים הוא קל יותר ולפעמים כבד יותר ואתה לא תמיד יודע למה השינוי.

יש ימים שהמשקל כל כך כבד, שאתה חסר יכולת לתפקד איתו, אבל יש גם ימים שהם קלים מספיק לאפשר לך, עם מאמץ מסויים, לנוע טיפה ולבצע פעולות קטנות. פעולות שעם הזמן יכולות להוביל לשחרור מהשלשלאות של הדיכאון. זאת הסיבה למה אני חוזר לשתף שוב את היצירות שלי ברשת.

אחרי שנים של ‘ציור למגירה’ חשבתי שפרסום מחדש של הציורים שלי, יאפשר לאנשים לראות, להגיב ואולי אפילו יעזור להם לזהות את עצמם או חלקים בתוכם – בציור.

וגם שאולי הדבר יאפשר לי להתגבר טיפה על דיכאון שמכביד עלי.

מה דעתכם?

האם אתם מכירים את נושא הדיכאון?

מה עוזר לכם לצאת מזה?

כתבו לי בתגובות.

Depression

Do you know that feeling of depression—the paralyzing kind where you can’t get out of bed in the morning?

Those who know me know that I struggle with treatment-resistant depression. It’s been like this for most of my life. It’s not all that rare, yet it still feels to me like most people aren’t aware, or at least don’t understand, the power depression has to immobilize a person.

This kind of depression is like heavy chains binding your hands and feet to a heavy iron ball—much like the ones they used to attach to prisoners to keep them from escaping. That weight restricts your movement, and everyday actions become challenging.

That’s what depression is like: it stops you from doing what you want or need to do. Even when you fully understand what might help you break free from the chains and the ball, you are still unable to, because your ability to move remains restricted.

However, not every day is the same. It’s as if the weight of the chains and the ball changes. Sometimes it’s lighter and sometimes heavier, and you don’t always know why the change happens.

There are days when the weight is so heavy that you are completely unable to function with it, but there are also days light enough to allow you, with some effort, to move a little and perform small actions—actions that over time can lead to breaking free from the chains of depression. This is why I am returning to share my creations online once again.

After years of keeping my art hidden away in a drawer, I thought that uploading it again to the network would allow people to see, comment, and perhaps even help them recognize themselves—or parts of themselves—in the artwork. And also, perhaps it will allow me to overcome a little bit of the depression that weighs me down.

What do you think? Are you familiar with the topic of depression? What helps you get through it? Let me know in the comments.

Previous Updates